נשמח לחזור אליך, נקודה ירוקה

השקיית מדשאות במנה אחידה ובמרווחים משתנים.

(כאשר הדשא מהווה טנסיומטר ביולוגי)
עדכון של גירסאות שפורסמו:
גן ונוף מאי 1983 עמ´ 521
מים והשקיה 9/1998 מס´ 383 עמ´ 36
כתב: רן פאוקר

הקדמה

להרחבה קרא גם
החל מסוף שנות ה-60 נערכים בניר עוז תצפיות ונסיונות בהשקיית מדשאות. הקרקע היא חול-לס עמוקה, ההתאדות השנתית –1990 מ"מ, והמשקעים 250 מ"מ לשנה.
הנחת יסוד :
מאחר שלא מעוניינים בדשא בגידול מרבי, ניתן לחכות עם ההשקיה עד לסימני צימאון ראשונים, המתבטאים בשינוי גון הדשא מירוק רענן לירוק מט, סימנים אלה נעלמים מיד עם ההשקיה.
מינים וזנים של 9 הדשאים שנבדקו
זיף-נוצה חבויה (=קיקויו) Pennisetum clandestinum
צר-גב (=בופלו): 'רגיל' ו'ננסי'
Stnotaphrum secundatum: cv. Common. cv. Dwarf
פספלום נדני Paspalum vaginatumזויסיה: 'מטרלה' ו'אמרלד' Zoisia: cv, Matrela. cv, Emerald
ברמודה: 'סנטה אנה', 'ברדלי', ו'גלבוע'
Cynodon dactylon: cv, Santa anna. cv, Bradly. Cv, Gilboa.

במדשאות נשתלת תערובת מינים וזנים

ההשקיה
בניר עוז משקים, בהתאם למצב המדשאה, אחת ל- 25-35 ימים. במנת מים קבועה של 130 מ"מ. עיתוי ההשקיה נקבע בהתאם לסימני צימאון ראשונים של המדשאה. עומק בית השורשים הפעיל הוא 1.5 מ' בכל המינים שנבדקו (1, 2 ).
כאשר עומק רטיבות הקרקע בסוף החורף קטן מ-1.5 מ' יש לצופף את מחזור ההשקיה (ראה להלן), משך מחזור השקיה אחד של כל המדשאות הוא 22 יום. באביב מקדימים את ההשקיה במספר מדשאות על-מנת לא לאחר בהשקיות האחרונות שבמחזור זה. בסתיו משקים עד רדת הגשמים, מכאן נובע הבדל במספר השקיות למשדאות השונות ובזבוז מים באותן מדשאות אחרונות במחזור ההשקיה (בשנה גשומה).

מקדם השקיה (ראה הסבר מונחים 2)
צריכת המים של כל המינים שנבדקו הוא 74% - 101% מההתאדות הפוטנציאלית שנבדקה בגיגית סוג A (ראה הסבר מונחים 1), שהוצבה בשטח הנבדק, (הניסוי נערך בחודש יוני) (2).

מקדמי ההשקיה במיני הדשאים שנבדקו:

המקדם / ---- המין
74%--- זיף-נוצה חבויה
74%--- ברמודה 'סנטה אנה'
77%--- צר-גב 'רגיל'
80%--- זויסיה 'מטרלה'
80%--- צר-גב 'ננסי'
82%--- ברמודה 'ברדלי'
82%--- ברמודה 'גלבוע'
95%--- ויסיה 'אמרלד'
101%-- פספלום 'נדני'

צריכת המים בפועל
במדשאות ניר-עוז הצריכה בפועל (השקיה וגשם) היא על-פי מקדם של 62%-92%. את החסר ל- 74%-101% מקבל הדשא מהמים הנשארים בקרקע בסוף החורף (חזית ההרטבה (ראה הסבר מונחים 6) עלתה מ 1.5 מ' באביב ל- 0.9 מ' בסתיו).
יש לזכור, שבמרבית השנים המשקעים (בשיעור 250 מ"מ בממוצע רב-שנתי) לא חודרים אל מתחת לבית השורשים (1.5מ').
לא נמצא כל קשר בין המקדם בפועל לבין רמת המשקעים, רמת ההתאדות הפוטנציאלית ומשך הקיץ. בכל שנה נמצא קשר ישיר בין המקדם לבין מספר ההשקיות במדשאה (ראה לעיל). למשך הקיץ ישנה השפעה על ההבדלים בין השנים.
הגדלת מחזור ההשקיה מ – 7 ימים להשקיה אחת ל – 30 ימים יכולה לחסוך 15% - 25% מים בהתאם לאיכות דשא נדרשת. תוצאות דומות התקבלו בעבודת סטנהיל ומנטל (1966) (3).
גם עבודתם (עבודת גמר לביה"ס תיכון) של א. אדר (1979), א.ליפשיץ (1980) (1, 2) מראה צריכת מים גבוהה יותר בתחילת מחזור ההשקיה, בהשוואה להמשך.
במדשאות, בהן לא נדרש קצב גידול רב, ניתן לחכות עם ההשקיה עד לסימני צימאון ראשונים (בשעות אחה"צ המוקדמות, בהן חל שיא עקת החום), המתבטאים בשינוי גון הדשא מירוק –רענן לירוק-מט. סימנים אלה נעלמים מיד עם ההשקיה ואין נזק לדשא. עובדה זו מקבלת חיזוק בעבודתה של אילנה הרב (1977) (4). זהו למעשה טנסיומטר ביולוגי. השיטה אינה מתאימה למדשאות בהן השחיקה מרובה ודרוש להן קצב גידל מרבי (ספורט ומשחקים).

חישוב מנת המים אפשרות א' מקצועית.

1. בדיקת קרקע – עומק, הרכב מכני וכמות מים זמינים.
2. באביב - ההשקיה היא לעומק הקרקע עד מכסימום 1.5 מ' עומק כאשר המשקעים לא חדרו לעומק זה.
3. עם הופעת סימני צימאון ראשונים - יש להשקות במנת מים, המהווה כ- 80% מכמות המים הזמינים , כפי שנבדקו לעיל (בשכבות העמוקות אין צמחי הדשא מנצלים את מלוא כמות המים הזמינים כפי שהם נבדקים בשיטה המקובלת) (ארנון ליפשיץ, ארז אדר, רן פאוקר – עבודת גמר 1980) (1, 2).
4. עם הופעת סימני צימאון נוספים- השקיה נוספת בכמות כמו בסעיף 3. שלושה ימים לאחר ההשקיה יש לבצע בדיקת עומק הרטיבות וכאן קיימות שלוש אפשרויות.
א. הרטיבות חדרה לעומק העולה על 1.5 מ' – יש להקטין את מנת המים בהשקיה הבאה.
ב. הרטיבות חדרה לעומק 1.5 מ' – אפשר להישאר במנת המים שנקבעה.
ג. הרטיבות חדרה לעומק קטן מ 1.5 מ' . באזורים שחונים נגדיל את מנת המים. באזורים גשומים נגדיל את מנת המים רק במידה שחזית ההרטבה (ראה הסבר מונחים 6) עלתה בהרבה, ולא – טוב להגיע לסתיו עם חזית הרטבה גבוהה מ-1.5 מ', זאת לטובת ניצול טוב יותר של הגשם, ככל שהאזור גשום יותר והקרקע כבדה (=בעלת קיבול מים גבוה יותר) יותר, ניתן להגיע למצב בו חזית ההרטבה בסתיו גבוהה יותר (= פחות עמוקה), כך נשאיר יותר נפח קרקע לאגירת מי הגשמים בעומק בית שורשים של הדשא.

אפשרות ב'

לחובב שאין לו הכלים המקצועיים אפשרות ב' פחות מתוחכמת ונמשכת יותר זמן:
(לדוגמא גודל הדשא 100 מ"ר)
1. מתקינים מד מים נפרד לגינה.
2. מודדים את מנת המים ואת מחזור ההשקיה (= מספר הימים בין ההשקיות) בהם השקינו כרגיל את הדשא. לדוגמא: 3 שעות השקיה, מד המים הראה 3.2 מ"ק (100 מ"ר, זוכרים) והשקינו אחת ל-7 ימים
3. מחכים לסימני צימאון ראשונים ומגדילים את המנה ב 50%. כלומר 4.8 מ"ק.
4. מחכים לסימני צימאון ראשונים, סופרים את הימים מההשקיה הראשונה.

וכאן שתי אפשרויות:
4.1. יש להשקות שוב אחרי 10 ימים. נשקה שנית 4.8 מ"ק, כעבור עוד 10
ימים נגדיל את הכמות ל- 6.4 מ"ק, אם סימני הצימאון מופיעים אחרי 14
יום נשקה שוב ב-6.4 מ"ק, נמשיך בתהליך עד שהגדלת כמות המים לא
תאריך יותר את מחזור ההשקיה. אם התנאים דומים לניר עוז נגיע
באביב ובסתיו (יש ובקיץ צריך לצופף את מחזור ההשקיה, ראו במבוא)
למנה של 13.0 מ"ק ולמחזור של 30 ימים.
4.2. למרות הגדלת מנת המים ל-4.8 מ"ק יש לחזור ולהשקות אחרי 7
ימים. חוזרים על מנה מוגדלת של 4.8 מ"ק.
אם בינתיים הדשא פיתח מערכת שורשים טובה יותר ובמחזור נוכחי יש
לחזור ולהשקות אחרי 10 ימים ממשיכים לפעול כמו בסעיף 4.1 .
אם גם בפעם הנוספת יש לחזור ולהשקות אחרי 7 ימים. סימן שהמנה
של 4.8 מ"ק גדולה מדי, הקרקע רדודה או חולית ואיננה יכולה להכיל
את כל מנת המים המוגדלת בנפח בית השורשים. המנה תהיה 3.2 מ"ק
ומחזור ההשקיה 7 ימים.


יש לשים לב (בשתי האפשרויות) להופעת סימני צימאון מוקדמים בכתמים בודדים בדשא.
הסיבות יכולות להיות:
א. תקלה בתכנון או בביצוע מערכת ההשקיה. ניתן לבדוק זאת בעזרת פיזור מכלים לאיסוף מי השקיה (חייבים להיות בעלי גודל וצורה אחידים). מפזרים אותם בכתמים ומחוצה להם. אם כמות המים אינה אחידה - הסיבה היא במערכת ההשקיה. יש לתקן את התקלה.
ב. כאשר התקלה איננה במערכת ההשקיה, בודקים בעזרת מקדח קרקע את עומק ההרטבה בכתם ומחוצה לו. אם בכתם הצמא מוקדם יותר, ההשקיה חדרה פחות לעומק – סימן שישנה בעיית חידור מים מחמת הידוק קרקע, סכך (=Thatch) (ראה הסבר מונחים 7) או פטריות קרקע (נדיר) שוב יש לתקן. אם הסיבה לכתם היא הקרקע החולית, בהשוואה לשאר המדשאה, קשה בדרך כלל לתקן ויש להשקות את כל המדשאה על-פני כתם זה. אם הכתם קטן יש שמשתלם להחליף בו את הקרקע.
ג. אם הסיבה לצימאון המוקדם בכתם אינה אחת מאלו המוזכרות בסעיפים א. ב. – הסיבה, כך יש להניח, היא מחלה. יש לטפל בה ולהמשיך לטפל בשאר הדשא כרגיל.

שיטת ההשקיה למעשה

אחרי שנקבעה מנת המים – עם הופעת סימני צימאון ראשונים נשקה את מלוא מנת המים נחזור ונשקה שנית עם הופעת סימני צימאון נוספים, וכך הלאה.
מערכת ההשקיה ולוח ההפעלה יתוכננו בהתאם למחזור ההשקיה הצפוף ביותר בקיץ תוך השארת מרווח מספיק לתקלות.

יתרונות השיטה
א. הדשא משמש "טנסיומטר ביולוגי" מדוייק, שכל גנן בעל ניסיון קצר ביותר יכול ל"קרוא" בו.
ב. משקים בהתאם לתצרוכת הממשית של הדשא, ללא צורך בהזדקקות לנתוני גיגית (שיש המפקפקים בדיוקה) או טנסיומטר רגיל.
ג. משקים במירווחים מירביים, החוסכים מים, מפחיתים את עקת ההידוק בקרקע רטובה ומגבירים את עמידות הדשא לתנאי יובש קיצוניים זמניים (חמסין).
ד. באזורים דלי-משקעים, שאינם מספיקים להרטיב את הקרקע לעומק בית שורשים היעיל, ניתן למלא את החסר באביב המוקדם ולהקל מעומס ההשקיה בחודשי שיא תצרוכת המים בקיץ.

חסרונות השיטה
א. בגן בו קיימת שונות קרקע רבה בהרכב ובעומק (רדודה מעומק בית שורשים פוטנציאלי) יש בשיטה סיבוך של מחזורי השקיה שונים בגן בהתאם לקרקעות השונות.
ב. נדרש ידע מינימלי ביחסי קרקע – צמח – מים ובהשקעת עבודה מסוימת, על מנת לחשב את מנת המים.

מסקנות עיקריות מהעבודה
מאחר שבשיטה זו כל הדשא משמש "טנסיומטר" ש"קוראים" בו באופן רצוף, ניתן:
א. להשקות (כמויות ועיתוי) עפ"י בדיקת מצב הדשא בפועל, ולא עפ"י חישובים שעשה המתכנן.
ב. ניתן לזהות בקלות תקלות: בתכנון מערכת ההשקיה ובאחזקתה, בעיות בירידה נקודתית בחידור המים בעקבות הידוק, סכך (=hatchT) (ראה הסבר מונחים 7) או פטריות קרקע.

הסבר מונחים.
1. גיגית התאיידות סוג A : היא גיגית בגודל מסוים ממולאת במים הממוקמת במקום סטנדרטי בשדה. מודדים בה בפרקי זמן קבועים את ההתאיידות מפני שטח המים החופשיים.
2. מקדם השקיה מגיגית: בגלל מבנה העלה ומנגנונים פיזיולוגיים מאדה הצמח פחות, בהשוואה להתאיידות מפני מים חופשיים, הנמדדים בגיגית התאיידות, לכל סוג צמח, בתנאי אזור וגידול מסוימים, יש יחס קבוע בין ההתאיידות המעשית שלו לבין ההתאדות מגיגית, יחס זה הוא מקדם ההשקיה מגיגית.
3. קיבול שדה: זוהי תכולת המים שקרקע יכולה להחזיק כנגד התנקזות של כח הכובד. מים אלו מוחזקים במתח של 0.1 – 0.3 אטמוספרות בהתאם לסוג הקרקע.
4. נקודת כמישה: זוהי תכולת המים בקרקע המוחזקים במתח של 15 אטמוספרות. מתח בו מרבית הצמחים אינם יכולים לינוק את המים מהקרקע והם כמשים ( הכוונה לכמישה תמידית, בניגוד לכמישה זמנית בצהרי היום, כאשר צמחים יכולים להראות סימני כמישה, אולם לאחר מכן מתאוששים).
5. מים זמינים: הם התחום שבין נקודת כמישה ובין קיבול שדה. אלה כל המים העומדים לרשות הצמחים. הכמות נמדדת כאחוז ממשקל הקרקע או מנפחה.
6. חזית הרטבה: זהו תחום אופקי המפריד בין קרקע רטובה לקרקע יבשה. עומק התחום משתנה בהתאם למידת השלמת החסר ע"י השקיה או גשם, ל- 100% מים זמינים.
7. סכך: הוא מה שקוראים (בטעות) מרבד כסחת. היות שהסכך מורכב בעיקר משלוחות ומקני שורש מתים והוא סוכך את הקרקע. באנגלית הוא נקרא Thatch
ספרות:

1. אדר ארז: (1979) – עומק בית שורשים פעיל בתשעה מיני דשא, עבודת גמר: ביה"ס "מעלה הבשור".
2. ליפשיץ ארנון: (1980) ) – עומק בית שורשים פעיל בתשעה מיני דשא, עבודת גמר: ביה"ס "מעלה הבשור".
3. Mantell, A. and Stanhill, G. (1966) – Effect of irrigation frequency and nitrogen on growth and water use of a Kikuyugrass lawn. Agron. J. 58:559-561.
4. הרב אילנה: (1977) – השפעת תנאי סביבה וטיפולים שונים על יעילות האוופוטרנספירציה ב-11 זני דשא, עבודת גמר: הפקולטה לחקלאות, האוניברסיטה העברית ירושלים.

פרסום ראשון :14/02/2009 11:10:45
עדכון אחרון :14/03/2011 06:50:15
גרסה להדפסה
עדכונים אחרונים
6 שנות בצורת רצופות, יש למהר ולהשקות את עצי הגן
בדרום הארץ כבר שש שנות בצורת ברציפות. יש להשקות מיד לפחות 150 מ"מ. העצים מתי עוד לפני שרואים זאת. ראוי לעבור בגן ולבדוק האם לא דרושה תוספת השקייה בקטעים שונים של הגן.