אוצרים מים בנוף- צמחיה ברוח המקום והזמן

כל צורות החיים על פני כדור הארץ זקוקות לאנרגיה. מקור חשוב של האנרגיה הנדרשת לעולם החי ובכלל זה גם לבני האדם – בעולם הצמחים הירוקים.

תרומת עולם הצמחים לרווחת האדם – באה לידי ביטוי באופנים רבים ומגוונים.

בתכנון צמחיה בתנאי מחסור במים ודיון על מאפייני הנטיעות ובחירת מיני הצמחים –
יש להביא לידי ביטוי את ההכרה שנופי הארץ מגוונים ושונים מאד זה מזה, בכמות המשקעים השנתית הממוצעת ובסוגי המסלע והקרקע, בחזותם, במרכיבי הצומח והחי האופייניים להם וכמובן במאפיינים של ההתיישבות הבינוי והפיתוח בהם.

היטיב להמחיש זאת, כבר לפני 1,900 שנה ויותר, רבן שמעון בן גמליאל (תנא, תקופת המשנה) "… סימן להרים – מילין, סימן לעמקים – דקלים, סימן לנחלים – קנים, סימן לשפלה שקמה…" (תניא – תוספתא שביעית פ"ז ה"יא) (מילין – עפ"י פרופ.ש. ליברמן – מילין עצי אורנים. ביאור אחר המתייחס גם לשמו הערבי של העץ אלון תולע – מל, וגורס שלעצים אלו הכוונה.)

ובשפה פשוטה –
האזורים הכלולים בארצנו מגוונים – הרים, עמקים, נחלים ושפלה –
ולכל אזור מאפייניו הצמחיים הייחודיים, ואלה נבדלים זה מזה.

חשיבותם של יחידות הנוף השונות, לצד היותם ביטוי נופי מוחשי לתיאורי הארץ במקורות הקדומים (ולפיכך הם בעלי ערך תרבותי, דתי ותיירותי), גם כשרידים של מערכות אקולוגיות שפיתחו יציבות מה והן ערוכות לשרוד את תנאי הסביבה המקומיים הקשים.

כמחצית משטח ארץ ישראל – מדבריות וערבות.
לדעת חוקרים, במהלך כ 5,000 השנים האחרונות לא חלו שינויים אקלימיים מהותיים

באזורינו, כלומר המצב המתואר במקורות הספרותיים והאחרים מימי עבר דומה לימינו.

התאמת הגינון למאפייני המקום החייאה של השיטות הקדומות להגדלת כמויות המים הזמינים לצמחיה – פיתוח מתקנים לאצירת מי גשם, האטת הנגר על ידי סכרונים, תיעול הנגר העילי אל מקומות הנטיעה, נטיעה בשקעים, בערוצים, ובתוואי השטח הנמוכים, הקמת גלי אבנים ואמצעים נוספים לקליטה ולהולכה של מי הטל. מחקר יישומי בינתחומי קידום המחקר המשולב על ידי – אקולוגים, יערנים, שתלנים ואדריכלי נוף – ויישומו להעשרת המגוון של מינים שמקורם בצמחייה המדברית של ארצנו. מרבית הצמחים המקומיים שמשולבים בגינון התרבותי – מקורם בצמחיית האזורי הים תיכוני. עתה הזמן להתמקד במאגר הצמחים שמקורם באזורי ספר המדבר והמדבר ולאתר בו את אלה המתאימים להשתלב בגינון התרבותי.

צמחי הבר בארצנו ובעלי החיים לצידם, פיתחו "אסטרטגיות קיום והישרדות " – שיטות שונות להתמודדות עם התנאים המגבילים השונים.

עמידות טובה לתנאי הסביבה תובטח על ידי מתן עדיפות לשימוש במינים המקומיים, תוך מאמץ לבחירתם של הזנים בהתאמה לבתי גידולם בארץ. שימור מערכות אקולוגיות עדיפות למינים מקומיים ובעיקר לאלו ששטחי גידולם הטבעיים נתונים ללחצי פיתוח והם מצטמצמים בהדרגה. המינים – צמחים ובעלי חיים כאחד, אינם בהכרח בעלי ערך חזותי גבוה. ערכיותם נובעת בעיקר מהיותם מרכיבים שיוצרים יחדיו מסכת בעלתחשיבות לשמירה על המגוון המקומי.

לצמחייה המקומית נוספו במהלך מאות ועשרות שנים מיני צמחים מובאים. מינים אלו מפגינים גם הם עמידות לתנאי הסביבה

ואינם זקוקים להשקיית עזר. הם נתגלגלו לכאן מקצוות שונים ברחבי העולם ובנסיבות שונות.

עדיפות לצמחי תרבות ותיקים – שנטמעו בנופי הארץ שימוש מוגבר בצמחים אלו מומלץבגלל התכונות הבאות (כולן או חלקן) – הסתגלות ועמידות לתנאי הסביבה, השתלבות בנופי הארץ הטיפוסיים טרום יישובה והיותם מייצגים של דתות ו/או תרבויות שונות שקורותיהם שזורים בסיפורה של הארץ הזו וכמו כן, היותם מייצגים של תנופת הבנייה, ראשית החקלאות המודרנית, הגינון והפיתוח מתחילת המאה שעברה ואילך.

תפיסה חזותית בהתאמה למקום מחזוריות והשתנות מתמדת של המופע החזותי. בין ירקות הנביטה והעלווה, פריחה ופרי – להבשלה וקמילה והצהבה וחוזר חלילה. יצירת גינון המשתנה באופן מובהק בין עונות השנה. תפישה אסטטית חדשה – ישנה שינוי ההתייחסות אל הגוונים המאפירים או המצהיבים וקבלתם כחלק ממחזוריות הגידול והשנה. ברוח התפישה שהיפה הוא הטוב, המועיל.

צפיפות הבינוי והפיתוח בארץ, המצויים בעלייה מתמדת, מחייבים הערכות חדשה לגינון.
ככל שמתרבים השטחים המבונים – יש לתת דגש על גינון שיהיה בעל תרומה מירבית לשיפור המיקרו אקלים והעשרת הסביבה

, דהיינו – עדיפות למינים המעוצים ולמגוון מינים. זאת במאמץ לאפשר, במגבלת המים הנתונה, קיום בתי גידול וכדי לאפשר

את תרומתם החשובה של צמחים ליצירת איכות חיים.

תפישה מוטעית היא להסב את הצמחים החיים לצמחייה מלאכותית – כתגובה למחסור במים, במחשבה שתפקידם של

הצמחים מסתכם בחזותם הירוקה בלבד.

תחליף לכל חפץ – האומנם ? לתפקידם המרכזי של הצמחים ביצירת איכות חיים לאדם אין תחליף. מחסור במים להשקיית צמחים מחייב בחירת צמחים בעלי תצרוכת מים נמוכה יותר והתאמות רבות יותר לתנאים הסביבתיים השונים וכן ניצול טוב יותר של המים הזמינים עבורם. התקנת תחליפים לצמחייה מחומרים סינטטיים משמעותם התייחסות להיבט החזותי בלבד של הצמחייה (במקרה הטוב)– תפישה מצומצמת ומעוותת, שמאיימת על איכות הסביבה והחיים בארץ.

שימוש מושכל במים הזמינים – מי נגר עילי ומים מושבים – לתועלת שטחי הגינון. התאמת מאפייני הפיתוח והגינון לנוף המקומי – הגדלת שטחים מרוצפים / מחופים / חשופים ונטולי צמחייה ומיקום הנטיעות במקומות העיקריים של הפעילות בכל יחידת שטח. שינוי התפישה החזותית. אימוץ של מראה הנוף המקומי – המשתנה בין העונות וכולל בתקופות היובש גם את קשת הגוונים האפרפרה – צהובה כמושא הזדהות וקשר אל המקום. העדפה לשימוש במינים מקומיים,       תוך העמקת המחקר  המשולב והרחבת ובעיקר למינים מקרב צמחיית המדבר     וספר המדבר כדי לאפשר הגדלה משמעותית של המגוון הזמין כיום בידי      אדריכלי הנוף בעבודתו. העדפה לנטיעות עצים ושיחים מעוצים, על פני צמחיה עשבונית וחד שנתית. על ידי כך תגרם הגברת הצללה והפחתת ההתאדות. שימוש מוגבר במגוון המינים המעוצים שאוקלמו בארץלפני דורות. אלה הוכיחו את התאמתם הטובה וחלקם אף נתקבלו מזמן כחלק מהדימוי המקומי. (הצבר המצוי למשל) שינוי היחס לעצים ותיקים וקשישים. הקפדה יתירה על שימורם והבטחת קיומם על ידי אמצעים אורטופדיים ואחרים. ראייה מחודשת של העצים הותיקים כבעלי זכויות יתר בנוף ולא כחסרי זכויות בגלל הזדקנותם וחזותם המתבגרת. העדפת נטיעה של חורשות בעלות מגוון מינים – על פני חורשות ממין יחיד. מדשאות – בשטחים המיועדים לשימוש פעיל בלבדולא במקומות בהם תפקידן חזותי בלבד. אין לוותר עליהן בגלל הצרכים התפקודיים כמקום מפגש, ישיבה, מנוחה, קיום אירועים, ספורט וכד'. חשיבותם אף גוברת ככל שבשוליים של שטחי הפיתוח תגבר המגמה לנטיעת חורשות ולשימוש בצמחייה פחות מוריקה. הקצאת מירב המשאבים לשיפור תשתיות הנטיעה, טיוב הקרקע, איוורור, דישון וזיבול להעשרתה ולשיפור כושר הספיגה של המים. חיפוי קרקע לצורך הפחתת ההתאדותולטיובה,בעיקר בשטחי חורשות. טיפוח נשורת העלים. שינוי היחס אל הנשורת כמוצר שיש לסלק מן השטח. איסופה וניצולהלטובת טיוב הקרקע וליצירת חיפוי אורגני.