בדרום הארץ רבות הפעמים שבהן מסתכמת כמות הגשם היורדת בכל פעם ב- 10 – 20 מ"מ. כמות כזו אינה מצליחה לחדור מבעד לעלוות העצים ירוקי- עד, והראיה – המדרכה או הכביש בשטח אשר מתחת לעצים אלה נשארים יבשים.
מובן, שאם ירד גשם בכמות שתעלה על יכולת הקליטה של עלוות העץ יטפטפו המים אל מתחת לעץ. כמות המים ה"נאגרת" בעץ תלויה בשטח הפנים של העלווה ובצפיפותה. מים אלו מתייבשים עד רדת הגשם הבא, אשר מרטיב את העלווה מחדש. כמות מים "נאגרת" זו נגרעת מן הקרקע, וכך נוצרת התופעה אשר אני מכנה "אפקט המטרייה".
אפקט המטריה גורם לכך, שמתחת לעץ ובשטח שמעבר להיטל נוף העץ "במורד הרוח" (כלומר, באזור שבכיוונו נושבת הרוח) יהיו דשא וכל צמח אחר צמאים באביב זמן רב לפני הצמחייה אשר בשטח שמעבר להיטל נוף העץ, או אפילו מתחת לעץ אבל ב"מעלה הרוח" (כלומר באזור הנמצא בכיוון מקור הרוח). אפשר היה לשער, כי הגורם לתופעת ההתייבשות המוקדמת הוא מערכת השורשים של העץ. ואולם, באותו מרחק מגזע העץ, ואף ליד הגזע, אבל בצד האחר של העץ ("במעלה הרוח") שגם בו מצויים שורשים – אין כל התייבשות.
המסקנה מכך היא, כי הגורם להתייבשות המוקדמת של הקרקע באזור שצויין ב"מורד הרוח" איננו ניצול המים על-ידי מערכת השורשים של העץ, אלא "אפקט המטרייה" (ראה איור).
כאשר התחלנו לבחון נושא זה בגני "נקודה ירוקה" (מקום בו כמות הגשמים הממוצעת היא 250 מ"מ בשנה) התבררו הפרטים הבאים:
-
בבדיקה שנערכה במשך שנים אחדות במזרחה של שדרת עצי מכנף נאה, שדירה שכיוונה צפון – דרום, היה עומק הרטבתה של הקרקע באביב בכ- 50 ס"מ פחות מאשר בצד המערבי של השדרה. בקרקע של "נקודה ירוקה" פירוש הדבר הוא הפסד של כ – 60 – 70 מ"מ מים. במילים אחרות, בתנאי "נקודה ירוקה" נעצרים כ – 30% מן הגשם על – ידי השדרה. כדי שבקיץ יעמוד השטח הנתון להשפעת "אפקט המטרייה" באותו ממשטר השקייה כמו יתר החלקה, יש להוסיף באביב בהשקייה את כמות המים החסרה.
-
באתר בו שתול אורן ירושלים שגובהו למעלה מ – 10 מטרים ירדו בגשם הראשון בעונה שנבדקה 100 מ"מ גשם במשך 3 ימים ברציפות. התחום שבהשפעת "אפקט המטריה" הורטב לעומק 20 ס"מ בלבד, ואילו מעבר לתחום זה הייתה ההרטבה לעומק של 80 – 90 ס"מ. במקרה זה נעצרו על –ידי העץ 75% מכמות הגשם.
-
באתר שבו שתול ברוש, הבדיקה נערכה בתאריך 23.2.92 . עד אותו מועד ירדו באותה שנה 360 מ"מ גשם, ובעת הבדיקה היה האזור שבהשפעת "אפקט המטריה" עדיין יבש.
המסקנה היא כי באזורים, שבהם יורדים פחות מ- 500 מ"מ גשם בשנה יש לטעת עצים נשירים כאשר רוצים לשתול צמחייה מתחתם. במצב כזה לא יהיה צורך בהוספת מים לתחום הנתון להשפעת "אפקט המטריה", משום שעץ נשיר נעדר עלווה בחורף. במאמר מוסגר ייאמר, כי רצוי בלאו – הכי לנטוע עצים נשירים, שכן בחורף אנו מעדיפים לשבת או לטייל בשמש, ולא בצל.
ראוי להדגיש, כי הנושא לא נבדק בניסוי מסודר, אולם הדוגמאות האחדות אשר הובאו, ואשר עליהן ניתן להוסיף רבות, מצביעות על תופעה של עצירת מי–גשם על–ידי עצים ירוקי–עד בכמות הניכרת של 25% – 100% מן הכמות השנתית של המשקעים, בהתאם לצפיפות עלוות העץ בעונת הגשמים.
