על התפתחותו של ט"ו בשבט ממועד לקביעת תשלום מסים דרך הפיכתו לחג נטיעות בתקופת ראשית הציונות ועד שנהיה לחג הטבע ושמירה על הסביבה בימינו ועל מתי נכון לשתול צמחים בגינון.
במקורות ט"ו בשבט הוא אחד מ-4 ראשי השנה
אַרְבָּעָה רָאשֵׁי שָׁנִים הֵם:
בְּאֶחָד בְּנִיסָן רֹאשׁ הַשָּׁנָה לַמְּלָכִים וְלָרְגָלִים.
בְּאֶחָד בֶּאֱלוּל רֹאשׁ הַשָּׁנָה לְמַעְשַׂר בְּהֵמָה. רַבִּי אֶלְעָזָר וְרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמְרִים, בְּאֶחָד בְּתִשְׁרֵי.
בְּאֶחָד בְּתִשְׁרֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה לַשָּׁנִים וְלַשְּׁמִטִּין וְלַיּוֹבְלוֹת, לַנְּטִיּעָה וְלַיְרָקוֹת.
בְּאֶחָד בִּשְׁבָט, רֹאשׁ הַשָּׁנָה לָאִילָן, כְּדִבְרֵי בֵית שַׁמַּאי. בֵּית הִלֵּל אוֹמְרִים, בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר בּוֹ.":
ראש השנה לאילן בא לצורך הגדרת השנה השביעית, שבה יש להעלות מעשר לבית המקדש מפרי העץ.
בין בית שמאי לבית הלל התנהל ויכוח על המועד לקביעת התאריך. בית שמאי קבעו אחד בשבט ובית הלל קבעו חמישה עשר בשבט.
מקורו של הויכוח הוא בקביעה חקלאית. כמו בצמחים רבים שורשי השקד מתחילים ללבלב לפני לבלוב הפריחה והנוף, לכן שמאי קובע את מועד הספירה בראשון בשבט על פי מועד לבלוב השורשים ואילו הלל קובע את תחילת הספירה בחמישה עשר בשבט לפי מועד לבלוב הפריחה ולבלוב העלווה. כמו במקרים רבים ביהדות, גם לגבי ראש השנה לאילן, נקבעה ההתנהלות על פי בית הלל.
מאז ילדותי היינו נוטעים עצים בט"ו בשבט.
הנטיעה הראשונה הזכורה לי היא מהיותי בגן הילדים אבא שלי הגיע הביתה עם שני עצי אלוקזוארינה אשונה (קזוארינה אשונה) Allocasuarina verticillata (Casuarina stricta).
את העצים שתלנו בט"ו בשבט, וערב ערב לפני השינה כל ילד השקה במימיו את העץ שלו. לימים גדלו העצים והתברר שהעץ שאחותי מרים שתלה היא נקבה ואילו אני שתלתי עץ זכר.
מאז בכל ט"ו בשבט שתלנו עצים במסגרות שונות.
בשנת 1957 הגעתי במסגרת הנח"ל לניר עוז שהייתה אז היאחזות, כחצי שנה בלבד אחרי הקמתה.
בכל שטח המחנה גדל אז רק עץ אחד ויחיד.
כחלק מהפיכת המחנה לבית ומהצורך להתגונן מחום הקיץ ומסופות האבק המאפיינות את הנגב ובהמשך לנוהג בארץ לטעת בט"ו בשבט, החלטנו גם בניר עוז לטעת בכל חג חלקת עצים נוספת. השנים נקפו תוך שאנחנו ממשיכים במנהג המועיל של נטיעת עצים, עד שבשנת 1976 גילינו כי כל השטח הפנוי בקיבוץ כבר נשתל.
בשבת אחת, לקראת ט"ו בשבט, בקפה של אחרי ארוחת צהריים על הדשא בשמש החורפית, סיפרתי את הסיפור על זאב יעבץ, סופר, היסטוריון, מחנך, מורה לביולוגיה ומנהלו של בית ספר בזכרון-יעקב, שהציע בשנת 1890 להפוך את ט"ו בשבט לחג נטיעות (1. מאוחזר מ- https://www.ort.org.il/ort_articles/15shvat/ הרשת הטכנולוגית – מדעית המובילה בישראל), הקביעה עוררה התנגדות בקהל והיו מי שטענו שאת מנהג הנטיעות במועד זה התחיל פישל סלומון ז"ל סבא של אליעזר ברש שהיה מספר שנים חבר הקיבוץ.
- בירור קצר עם אליעזר העלה שסבא שלו שעלה לארץ בשנת 1982 ויחד עם קבוצת חברים קנו אדמות ביסוד המעלה במטרה להפוך לאיכרים נזכר בפסוק: "כי נטעתם כל עץ…" החליט לטעת עץ בט"ו בשבט. ביסוד המעלה נטעו אז מטעים רבים והחליטו להפוך את ט"ו בשבט לחג נטיעות (2 ציונות יהדות דמוקרטיה לדרך . משרד-החינוך המזכירות הפדגוגית המטה לתרבות ישראל. ירושלים, תשע"ב – 2012: מכתב של אלעזר פישל סלומון ועוד).
לא משנה מי מהסיפורים נכון, אני מניח שיש עוד רבים כאלה, סיפורים אלה ושכמותם מדגימים את שינוי המנהגים והטקסים בהתאם להשתנות התנאים והצרכים דרך הפיכתו של ט"ו בשבט ממועד שבמקורות נועד לקביעת חישוב מסים, לחג נטיעות בזמן החדש, בו חוזרים היהודים לארצם לאחר גלות ארוכה ומוצאים אותה שוממה וקירחת. הם מוצאים מועד בעל שורשים חזקים, ומתאימים אותו לתנאים המשתנים ולצורך בהתבססות והיאחזות בארץ.
חזרה לקיבוץ, נטיעות נרחבות כבר לא היה היכן לקיים, לעומת זאת כבר צמחו חורשות מרשימות ונעימות, אחת מהן בחלקות האקלום, שבשל יופייה זכתה גם בספסלים, שולחנות ונדנדות מגזעי עצים וט"ו בשבט הפך לחג של פיקניק בחיק החורשה היפה.
מה אפשר ללמוד מכל זה לגבי שתילת צמחים לגינון?
ט"ו בשבט הוא תחילתה של התקופה הקרה ביותר בחורף, תקופה זו מתאימה רק לנטיעת עצים נשירים או לצמחים המגיעים מאזורים בעולם בהם התקופה הקרה היא גם התקופה הרטובה, כמו הצמחים האוסטרלים למשל.
בניסיונות שנערכים בגן הבוטני נקודה ירוקה בקיבוץ ניר עוז למדנו שתקופת הנטיעה הטובה ביותר היא הסתיו, תקופה בה החום 'נשבר'. בתקופה זו הצמח נקלט ומפתח מערכת שורשים עד לבוא הקור של החורף, עם ההתחממות באביב, פורץ השתיל מהר יותר מצמח שנשתל באביב, עד לרמה שצמח שנשתל בסתיו 'מרוויח' שנת גידול שלמה לעומת צמח שנשתל באביב אחריו. ממצאים אלה עולים גם מניסיונם של יערני קק"ל ושל שתלנים וגננים רבים.
דבר זה נכון שבעתיים לגבי צמחים שמושקים רק לצורך קליטה, ולאחריה מסתדרים עם משקעים טבעיים, כמו הצמחים בגן הבוטני נקודה ירוקה וביערות קק"ל למשל.
באופן כללי, התקופה המתאימה ביותר לשתילה היא הזמן בו השורשים גדלים. שורשים מפסיקים לגדול כאשר חם להם או קר להם מידי בהתאם לתנאים המועדפים על כל צמח. משמעות הדבר היא שאין עונת שתילה אופטימלית אחת אלא יש להתאים את מועד השתילה לתקופה בה הצמח מגדל שורשים בצורה מיטבית.
אבי ז"ל, יעקב, שממנו למדתי את מקצוע הגננות, מצא למשל שהעונה הטובה ביותר להעתקת סיסם הודי (Dalbergia sissoo) היא הקיץ, כך גם לגבי דקלים ואחרים.
מכאן שלמרבית המינים ט"ו בשבט איננו העונה הטובה ביותר לנטיעה.
אכן בשנים האחרונות משנה החג את אופיו והופך לחג של טיול וטבע ושמירה על הסביבה ועל העצים שניטעו בעבר.
ספרות:
1. מאוחזר מ- https://www.ort.org.il/ort_articles/15shvat/ הרשת הטכנולוגית – מדעית המובילה בישראל: גלגולו של טו בשבט לאורך השנים "… בט"ו בשבט תר"ן (1890) לקח הרב זאב יעבץ, ששימש מנהל בית-הספר בזכרון יעקב, את תלמידיו ונטע שתילי עצים בחוצות המושבה. כל תלמיד אחז בידו שתיל והם צעדו ובפיהם שירו של יעבץ: "הנה הציפורים המעופפים שרים / כנף רננים הזמיר יתרונן בראש אמירים / ציפורים נאמנות / בראש השנה לאילנות".
- ציונות יהדות דמוקרטיה לדרך-מכתב של אלעזר פישל סלומון, משרד-החינוך המזכירות הפדגוגית המטה לתרבות ישראל. ירושלים, תשע"ב – 2012:
"…..שנת ויתברכו (תרמ"ד 1884)…בשבוע שעבר נטענו בגן אשר הוא בשותפות עם כל החברה יותר מחמש מאות אילנות נטיעות…כי האדם עץ השדה הוא בחברה אחת. וזה בלא זה, אין להם חיים טובים. לזאת ראשית עיסקונו הוא בנטיעות כי כן הורה לנו בורא עולם, טרם כל לעסוק בנטיעות כי גם הוא עשה כן כמו שכתוב 'ויטע ה' אלוהים גן בעדן'"
ועוד מקור אנונימי, שטוען שהעתיק בארכיון הציוני:
.מתוך מכתב ר' אליעזר פישל סאלומון אל חותנו (ט"ו מאות אילנות, בט"ו בשבט 1894) ב"ה, יום ב' לסדר "כי ילך מלאכי לפניך והביאך וכ"ו", שנת .ויתברכ"ו עשרים ושנים בחודש שבט, פה צפת, תובב"א .שלום לחותני היקר וכ"ו ת"ל החיים והשלום פה עמי וכ"ו בשבוע העברה ת"ל נטענו בהגן אשר הוא בשותפות עם כל החברה יותר מחמש עשרה מאות אילנות נטיעות, מהם שבע מאות ושמונה אתרוגים… ומאה רימונים. ועוד נטע אם ירצה השם כמה מיני נטיעות, כי חוץ ממה שיהיה רווח גדול מהפירות, כאשר יעזור השם יתברך שיהיה בהצלחה, הלא גם כן נצרך לבריאות, כי האדם עם עץ השדה הוא חברה אחת וזה בלא זה אין להם חיים טובים. לזאת ראשית עסקנו הוא בנטיעות, כי כן הורה לנו הבורא :עולם טרם כל לעסוק בנטיעות כי גם הוא עשה כן, כמו שכתוב "…ויטע ה' אלוהים גן בעדן" ויש גם עוד סיפורים.