ישנם שני גורמים עיקריים גורמים להרס המדרון, תחילה עלינו להבין את התהליך:

1.    סחף מים שהוא הגורם העיקרי בישראל.

2.    סחף רוח. בעיקר בקרקעות חול.

 

 סחף על-ידי מים:

סחף נגרם, כאשר אל המדרון מגיעים מים שבאים כנגר מחוצה לו. בתופעה זו יש לטפל בדרך של תיעול המים בדרך בטוחה אל מחוץ למדרון, כמובן אם הדבר בידינו ניתן לנסות למנוע כליל נגר זה כבר  מחוץ למדרון.

גורם שני, כאשר עוצמת הגשם או ההשקייה עולה על קצב חידור המים לקרקע. קצב זה מותנה בהרכב הקרקע ובמבנה שלה, והאם נוצר קרום אטום על פניה.

על-פי בדיקות של מנחם אגסי ( 2) מהתחנה לחקר הסחף, במרבית קרקעות ישראל קצב החידור הוא לפחות 20 מ"מ בשעה, רק במקרים בודדים עוברת עוצמת הגשם קצב זה. לכן עיקר הבעיה בהתהוות מהירה של קרום אוטם המונע חידור המים, שזורמים על-פני המדרון וסוחפים הקרקע איתם.

על-פי מנחם אגסי, בקרקעות הלס, תוך 20 דקות מתחילת הגשם נוצר קרום אוטם, כתוצאה ממכת טיפות המים על הקרקע. קרום זה מוריד את קצב החידור  עד לרמה של 2 – 4 מ"מ בשעה (3).

מכאן ברור, כי אם נגן על המדרון החדש מפני יצירת הקרום, המדרון יהיה מוגן מסחיפה.

פיתרון רב-שנתי זול הוא גידול צמחייה רב-שנתית חסכנית במים, כזו שמשלב ההתבססות תסתפק בגשמי החורף. הכיסוי הצמחי  מונע את מכת טיפות הגשם.  במקביל שורשי הצמחים מהווים גורם מיצב נוסף, בעיה נוספת  היא כיצד נשמור על המדרון בחורף הראשון עד להתבססות הצמחייה.

נושא זה נחקר הרבה על-ידי  מנחם אגסי (4,5,6,7) (אני עזרתי בנושא צמחייה חסכונית במים). האפשרויות המוצלחות למניעת היווצרות הקרום שנמצאו:

א.    פיזור גבס.

ב.     פיזור כ- 2 ק"ג /דונם פולי אקריל עמיד גרגרי (PAM) (גרגרים אלו לא מתפרקים)( 8).

ג.      הנחת גאוטקסטיל חדיר למים, שמתכלה תוך עונה אחת, ובינתיים הצמחים מתבססים.

ד.     שתילה קיצית  בהשקייה של יבלית קרוס 1.

אני בדקתי בהצלחה:

·  בשטחי התעשייה הצבאית ברמת השרון ובצומת גהה ריסוס אקוטקס (=פולימר אקרילי).

·  זריעה צפופה של  חיטה או שעורה , קצת לפני עונת הגשמים, המטרה להנבטה, והשטח מיוצב לחורף. שיטה זו מקבלת חיזוק מעבודתו של מנחם אגסי (1).

קייבוס ז"ל(= יעקב קיני מקיבוץ סעד). פתר הבעיה בדרך של הנחת קוי טפטוף בקווי גובה ושתילת גלניה שטוחה  Galenia secunda, צמח שמכסה מהר את השטח עד התבססות צמחייה חסכונית במים. בשלב ההתבססות מפסיקים להשקות, הגלניה מתה תוך כדי השארת חיפוי מגן.

לשיטה זו יתאימו מינים מהירי גידול חסכוניים במים . כגון חרציתן מאפיר Chrysantemoides incana, מיופורום על מגוון זניו Myoporum Sp.. ואחרים.

טל קיפניס ייצב בהצלחה, בסוף שנות ה- 70 של המאה ה-20, את נחל שקמה, שנערכו בו עבודות ייצוב רבות. הוא פיזר בסוף הקיץ  על-פני השטח, ייחורי יבלית קרוס 1, התקין מערכת המטרה. עד החורף היבלית התבססה ומנעה ב-100% סחף. למיטב ידיעתי, הוא הראשון שהשתמש בצמח זה ובשיטה זו לייצוב קרקע. היתרון של צמח זה שאחרי קליטתו לא צריך להשקות אותו הוא מתייבש חלקית בקיץ, ומתעורר מיד עם הגשם הראשון. בנחל שקמה, אחרי מספר שנים חזרה הצמחייה המקומית ותפסה את מקומה.

 

2.  סחף רוח:

כאמור הבעיה קיימת בעיקר במדרונות חול.

במקרה הנדון כאן אין צורך להשתמש באמצעים למניעת קרום,  גם כאן השימוש בצמחייה ובאמצעי הביניים עד להתבססות שצוינו בסעיף הקודם.

מקרה שהיה,

סוללת חול ארוכה בחוף אשקלון  בחתך של: דופן אחת כ-3 מ' רוחב, גב הסוללה 3 מ' רוחב ודופן שנייה כ- 7 מ' רוחב. האם וכיצד ניתן לייצב באמצעות צמחייה?

תשובה (עקרונית וכללית היות ולא בדקתי את המדרון):

יש לחלק את הבעיה לשני מצבים:

1. סוללת חול חשופה נתונה ללחצי סחף רוח.

הפיתרון המיטבי הוא כיסוי כל הסוללה בצמחיה צפופה שתמנע מהרוח גישה אל החול מחד גיסא, ותייצב אותו באמצעות השורשים, מאידך גיסא. מדובר בגב הסוללה ובדופן הנתונה להשפעת הרוחות, אם שתי הדפנות נתונות להשפעת הרוחות יש לייצב את שתיהן.

במקרה שאין זמן ניתן לשלב עם השתילה מספר טיפולים שיעזרו במניעת נזקי הרוח עד התבססות הצמחייה:

א. הנחת מערכת המטרה זמנית להנבטת חיטה או שעורה, שיכסו תוך מספר שבועות קטן  את המדרון בשכבה המגנה עליו בפני הרוח. שכבה זו תשמר גם בשנה העוקבת עד להתבססות הצמחייה.

ב. כיסוי המדרון בשכבת חיפוי חדיר למים מורכבת משבבי עץ או מיריעת בד גאוטכני  מחומר פלסטי, קוקוס או יוטה חדירים למים. שיתנו מענה זמני עד להתייצבות צמחיית הקבע.

לי נראה פתרון א. כפשוט ביותר לביצוע.

 

2. סוללת חול שמעורבבת בו כמות של חרסית היוצר מיד עם הגשם הראשון קרום דק המקטין משמעותית את חלחול הגשם לקרקע, כתוצאה מכך מי הגשמים זורמים על-פני המדרון  וסוחפים איתם את הקרקע.

הפיתרון: כיסוי הקרקע באמצעים שימנעו מטיפות הגשם להכות על הקרקע וכך תימנע היווצרות הקרום האוטם, כל הגשם יחלחל לתוך הקרקע, תימנע זרימת המים ולא יגרם סחף קרקע.

הפיתרון המיטבי: שתילת צמחייה בקיץ וייצובה  לכיסוי קרקע מלא, טרם בוא הגשמים.

ניתן לשתול את הצמחים בצפיפות בשורות במקביל לקו גובה, וכך יתקבלו פסי הגנה גם במקרה שעדיין אין כיסוי מלא. פיתרון נוסף: שתילת צמח כיסוי מהיר גידול שיהווה הגנה זמנית עד להתבססות הצמחייה הקבועה.

במקרה שאין זמן ניתן לשלב עם השתילה מספר טיפולים שימנעו את יצירת הקרום עד התבססות הצמחייה (שים לב הפתרונות כאן דומים לזה של סוללת חול חשופה אבל שונים):

א. טיפול בגבס המונע היווצרות קרום .

ב. הנחת מערכת המטרה זמנית להנבטת חיטה או שעורה שיכסו תוך מספר שבועות קטן  את המדרון בשכבה המגנה עליו בפני טיפות הגשם. שכבה זו תשמר גם בשנה העוקבת עד להתבססות הצמחייה.

ג. כיסוי המדרון בשכבת חיפוי חדיר למים מורכב משבבי עץ או מיריעת בד גאוטכני  מחומר פלסטי, קוקוס או יוטה חדירים למים. שיתנו מענה זמני עד להתייצבות צמחיית הקבע.

ספרות:

Agassi, M., Shainberg, I. and Morin, J. 1985b
Infiltration and runoff in wheat fields in the semi-arid region of Israel.
Geoderma 36: 263 – 276.
Agassi, M., Morin, J. and Shainberg, I. (1985a).
Effect of raindrop impact energy and water salinity on infiltration rates of sodic soils.
Soil Sci. Soc. Am. J. 49: 186 – 190.
Agassi, M., Shainberg, I. and Morin, J. (1981).
Effect of electrolyte concentration and soil sodicity on infiltration rate and crust formation.
Soil Sci. Soc. Am. J. 45: 848 – 851.
Agassi, M., Shainberg, I. and Morin, J. (1990).
Slope, aspect and phosphogypsum effects on runoff and erosion.
Soil Sci. Soc. Am. J. 54: 1102 – 1106.
Agassi M. and Ben-Hur,  M. (1991a).
Effect of slope length, aspect and phosphogypsum on runoff and erosion from steep slopes.
Aust. J. soil Res. 29: 197 – 207.
Agassi, M. and Ben-Hur, M. (1992).
Stabilizing steep slopes with soil conditioners and plants.
Soil Technology 5: 249 – 256.
Agassi, M. (1997).
Stabilizing steep slopes with geomembranes.
Soil Technology 10: 225 – 234.
.

8.   13c.                  Levy, G.J., Ben-Hur, M. and Agassi, M. (1991).
The effect of Polyacrylamid on runoff, erosion and cotton yield from fields irrigated with moving sprinkler systems.
Irrig. Sci. 12: 55 – 60.