בשתילת עץ חדש בגן יש להקפיד לשתול אותו כך שצוואר השורש יהיה בגובה פני הקרקע. בשתילה עמוקה מדי עלול להיווצר מצב בו שורש חדש גדל סביב הגזע וחונק את העץ בדיוק כמו שחבל עושה זאת. במקרה זה נמנעת התעבות הגזע וקורים שני תהליכים המסכנים את העץ:
1. נקודת החנק מהווה נקודת חולשה שבה העץ עלול להישבר. (ראה תמונות)
2. צינורות ההובלה נשארים פעילים רק מספר שנים קטן (יחסית למשך חיי העץ), אופייני בהתאם למין. העץ מגדל במשך כל חייו טבעות צינורות חדשות, השורש החונק מונע זאת, הצינורות הותיקים מפסיקים לתפקד, נמנעת עליית מים ומינרלים אל העלווה וירידת מוטמעים אל מערכת השורשים, וכך העץ מתנוון ומת.
בצמחים ישנן שתי מערכות הובלה,עצה ושיפה, שקיומו של העץ תלוי בהן (צינורות העצה פנימיים ומובילים ומים וממוסים מהשורש לנוף. בשיפה החיצונית מובלים מוטמעים מהנוף כלפי מטה אל שאר חלקי העץ). ברבים מהעצים של האזור הממוזג משך החיים של השיפה הוא כשנה אחת בלבד. קיומם של מינים אלו תלוי בפעילות קמביאלית באביב המוקדם, שמביאה ליצירה של צינורות שיפה חדשים. משך החיים של העצה ארוך יותר, אבל גם כאן, עם העלייה בגיל העץ, העצה הוותיקה מאבדת את חיוניותה (ישנה תמותה של תאי הפרנכימה המלווים את צינורות העצה, חלה הצטברות רבה של ליגנין בדופן הצינורות והצינורות עצמם נסתמים על-ידי הפרשות של חומרים שונים). תהליכים אלו מביאים ליצירה של עצת גלעין (Heartwood), הבולטת בצבעה הכהה. הובלת המים נעשית רק בעצה החיצונית, הבהירה יותר, הקרויה עצת ירך (Softwood) . תהליך זה מתקדם מדי שנה בקצב די קבוע, אבל ברבים ממיני העצים, עצת הירך עבה יחסית, ואין תלות כה גדולה של הובלת מים בפעילות הקמביאלית, (האחראית ליצירת עצה ושיפה חדשים) כמו זו הקיימת לגבי השיפה.
יש והעץ מתנוון 10 – 20 שנים ויותר לאחר שתילה עמוקה מדי.
ראוי לציין שחיפוי בשכבת שבבים עבה מידי עלולה לגרום לאותה תופעה שכן שכבה זו היא מצע גידול מעולה. ראה
ראו גם

ראוי להדגיש שדיון זה איננו מתאים לעצים חד-פסיגיים בהם מערכת הובלה שונה במהות – הגזע איננו מתעבה במשך השנים.