תכנון מקיים-אומנות המיקום והטעיית העין

תכנון מחודש של הגן בניר-עוז והפחתת שטחי המדשאה בו

אדריכל נוף חיים כהנוביץ

הקטנת שטחי המדשאה
בשנת 1991 הוחל לראשונה התכנון המחודש של קיבוץ ניר-עוז, והופחתו שטחי המדשאה שבו – שטחי המדשאה היוו כ- 70% משטח הגן וככאלה היו גם צרכני המים הגדולים בגן (גם משום שצמחי מדשאה כשלעצמם הם צרכני מים גדולים) .
בכדי לצמצמם את צריכת המים ניתן לנקוט בכמה דרכים:
1. הקטנת שטח המדשאה ללא פגיעה במראה הכללי של הגן.
2. טיפולים אגרו-טכניים שונים, כמו השקיה נכונה, הצללה ע"י עצים וכו'.
מטרת המאמר היא להציג את עקרונות תכנון הגנים, שהנחו את העבודה שנעשתה בקיבוץ ניר-עוז.
מטרת העבודה הייתה הקטנת שטח המדשאות בכ-30%, מבלי שתהיה ירידה באיכות הנופית של הקיבוץ.
הדבר נעשה ע"י תכנון מחדש של הגינון, מתוך התחשבות בעקרונות תכנון גנים, השומרים על אותה איכות גינון לצד האפשרות להפחית בשטחי המדשאות ולהמירם בשטחי שיחים עמידים ליובש וכן במשטחי חצץ וחלוקי נחל.
התוצאה הסופית שהתקבלה הייתה הפחתה ניכרת בצריכת המים ובימי עבודה בענף גינון.

כיצד נעשה הדבר? – רקע תאורטי לעבודה
חלל הגן – זהו מושג יסוד בתכנון גנים, המציין את החלל שבו אנו נמצאים ברגע נתון. החלל מוגדר ע"י שלושה ממדים: 1. רצפה; 2. קירות; 3. תקרה.
צורת החלל ונפחו משפיעים על התחושות הפסיכולוגיות העוברות עלינו: חלל צר וגבוה (בור עמוק) ישרה עלינו לחץ, תחושות פחד וחוסר שקט; חלל רחב, מוגדר וגבוה משרה תחושה של חשיבות מיוחדת (מבני ציבור); חלל רחב וגבוה מאוד ישרה תחושת קטנות לעומד במרכזו; חלל רחב ונמוך – תחושה של מרחב וכו'. תחושה נעימה תתקבל בהתאם למצב הרוח ברגע נתון, כאשר החלל משדר את התחושה המתאימה. אינטימיות או בדידות, יציאה למרחב ועוד. יש להדגיש, כי תחושת החלל אינה קשורה לממדים אבסולוטיים אלא לפרופורציה בין שלושת הממדים והאדם המתבונן, כלומר ניתן להשיג אותה תחושה בגנים גדולים או קטנים, ובלבד שהפרופורציות בנויות נכון.

תכנון החלל בעזרת טופוגרפיה
כאשר "מייצרים" טופוגרפיה בשטח, כלומר מרימים גבעות או יוצרים עמקים, פועלים, למעשה, על מושג החלל, משום שמגדירים את השטח מחדש, נוצרת רצפה, שזהו המקום שעליו אנו עומדים, הרמת הקרקע יוצרת קירות, והנוף העליון משלים את גג החלל.
האלמנט הייחודי בשתילת דשא על מדרונות היא תחושה פסיכולוגית, הנוצרת משום שקיר המדרון אינו נחתך בקצה כמו קיר, אלא הולך ונעלם בהדרגה, מה שמקנה את התחושה שיש המשך למדשאה גם מעבר למדרון למרות שלא רואים אותו (אפקט דומה מקבלים כאשר רואים רוכב על סוס מהצד וברור לנו שלרוכב שתי רגליים, למרות שרואים בפועל רגל אחת). את האפקט הפסיכולוגי הזה ניתן לנצל בגן ע"י הרמת גבעות ושתילה של שיחים ועצים בחלק המוסתר של המדרון ובצורה כזאת להפחית כמות הדשא מבלי להפחית במאומה את תחושת המרחב הנובעת מהרגשתנו שהדשא מצוי גם מעבר לקו הראייה המצוי.

תכנון חלל בעזרת שיחיות
דומה לתכנון בעזרת הטופוגרפיה, אך הפעם לא משתמשים במדרון ליצירת הסתרה תלת-ממדית אלא ממקמים את השיחים בתוך שטח המדשאה בדו-ממד, כך שיהיה מעבר וקשר רצוף בין חלקי המדשאה. על אף שמראה המדשאה נקטע ע"י קבוצות שיחים, מכיוון שמעבר להם רואים המשך מדשאה, מבחינה פסיכולוגית מתקבלת מעין מדשאה אחת גדולה. מובן, שיש לדאוג לרצף של המדשאה, כך שמכל מקום ניתן יהיה לראות את המדשאה מעבר לשיחיות או בצדה.
גם בשיטה זו ניתן להפחית את כמות המדשאות באמצעות הוספת שיחיות, מבלי לפגוע במרחב הגן, שהתקבל כאשר המדשאה כיסתה את פני השטח כולו.

מאמרים נוספים

דילוג לתוכן